תוכנית הבוקר (The Morning Show)

עכשיו העזתי לסיים לראות את 'תכנית הבוקר', ולספוג את הבוקס הנאה שחיכה שם כל העת. התכנית הזאת נפתחת בבנג ונסגרת בבנג, ובין לבין מלאים הפרקים בדרמה אנושית מלאה אהבה וכאב. אבל יותר כאב.

במרכז העלילה מתפוצצת פרשייה של התנהלות מינית לא נאותה בסטודיו של 'תכנית הבוקר'. מיטצ' קסלר (סטיב קרל) הוא התוקפן בסיפור הזה. לאורך שנים הוא השתמש במעמדו כדי לשכב עם נשים צעירות הנתונות לחסדיו, והחברים שעבדו איתו העלימו עין, ואף צחקו על חולשתן של הנשים. כדי להגן על התוכנית ולהשתיק את הסקנדל, הציעו מנהלי הרשת לאותן נשים שנפגעו קידום. 

לצד מיטצ' עבדה כל השנים אלכס ליוויי (ג'ניפר אניסטון), והיתה עדה אבל לא עדה. ראתה אבל לא ראתה את המתרחש. אחרי פיצוץ הפרשייה מתגלגלים הארועים בזה אחר זה. ברדלי ג'קסון (ריס ווית'רספון) מגיעה כדי לרדוף צדק, ולהראות לנו מה המצפן מראה, והקולגות על סט תוכנית הבוקר נזרקים למסע מטלטל שלא ידוע מה יהיה סופו. 

כמו דרמות טובות, הסדרה הזו היא ריאלית. והיא לא לבעלי לב חלש. והנה אני הולכת לדבר עכשיו על פגיעה מינית ועל השלכות אפשריות שלה, אז אם אתם באחד הימים האלו שלא מתאים לכם לקרוא דברים כאלו – צאו מכאן כל עוד נפשכם בכם. 

איזה מין שם אופטימי זה תוכנית הבוקר? כשהתחלתי לראות אותה חשבתי שזו הולכת להיות קומדיה. מהר מאד הבנתי שזו תכנית על אשמה. הנה יש לנו את מיטצ', בחור נאה ומוצלח שמואשם במעשים לא נאותים במקום העבודה. מיטצ' הוא לא מכוער כמו הארווי ווינשטיין, וכשהוא ושותפתו לתוכנית סיקרו את הפרשייה של ווינשטיין הוא חושב שזה 'הזוי'. אלכס חושבת שווינשטיין 'חזיר', ובו בזמן שניהם מעלימים עין ממה שמתרחש מתחת לאפם. 

גם אחרי שהפרשיה מתפוצצת, מיטצ' לא מתקפל ונעלם מהאופק. הוא לא הולך לפינה שלו בבושה, והוא לחלוטין לא הולך לעשות חשבון נפש. לא לא. מיטצ' חושב שהחברה טועה. שבלי צדק באים ודנים אותו ככה לחובה. שאין באמת סיבה להאשים אותו. ובכלל, הוא חושב שניצלו אותו. ששכבו איתו וביקשו קידום. וזה בדיוק בלבול השפות האופייני לפגיעה מינית. 

בפרק תשע של התכנית היוצרים מכניסים אותי למעמקים מהם לא נוכל לצאת ומראים לנו את ההתרחשות ללא כחל ושרק. האנה היא אישה צעירה, מוכשרת ושאפתנית, הנופלת קורבן לתוקפנות של מיטצ'. בפרק הזה נשלחים חברי הצוות של 'תכנית הבוקר' לסקר טבח שהתרחש בלאס וגאס. כולם נתונים בסטרס גדול, ובכללם האנה הצעירה. האנה יוצאת לסיבוב על הטיילת, היא בודדה ומתגעגעת להורים שלה. מיטצ' מזהה את החולשה שלה. הוא מתקרב. הוא מציע כתף אוהדת. הוא מציע לה לעלות אליו לחדר. האנה מרגישה מעודדת. היא עולה. היא עולה כדי להתעודד. הוא אומר לה שהם יצפו בקומדיה כדי לעודד אותה, אבל הוא מעלה אותה כדי לשכב איתה. זה מבלבל. היא רוצה קרבה ורכות, הוא רוצה מין ותשוקה. 

כשהוא מחבק אותה היא נענית לו. כשהוא מפשיט אותה היא קופאת. היא לא מצליחה לומר שלא נעים לה. היא מבולבלת. מה קורה כאן. מה באמת רציתי. למה באמת ציפיתי. אחר כך היא אומרת "חשבתי שאוכל לחיות עם זה." היא לא צועקת. היא לא מתנגדת. זו כפיה עדינה, כמו רבים ממעשי הכפייה. 

לאחר המעשה האנה הולכת משם, מבולבלת. כשהיא פוגשת שוב במיטצ' בסטודיו, מיטצ' אומר "היי האנה" במסדרון, בצורה הכי פשוטה. כאילו היו ונשארו ביחסי עבודה כרגיל. כאילו לא היטעה אותה ושכב איתה ללא שהביעה רצון לזה. האנה היא בחורה חזקה. היא מתרעמת. היא עולה ברוגז למנהל הרשת. המנהל מציע לה קידום. היא שוב מבולבלת. היא נסוגה. האפשרויות העומדות בפניה לא רבות אחרי הרגע הזה. או שהיא תגיש תלונה ותתעסק עם חקירות חודרניות ומאשימות. או שתעזוב את מקום העבודה שלה ואולי לא תמצא אחרת. או שתקבל את הקידום הזה ותבלע את הצפרדע. 

והיא בולעת את הצפרדע. בטח חשבה שתוכל לחיות עם זה. 

אבל יחד עם הצפרדע הזאת האנה מסכימה גם שהיא אשמה. היא אשמה שהיא לא עצרה את מיטצ' והיא אשמה שהיא לא הבינה לאן זה הולך. והיא אשמה גם בזה שקיבלה את הקידום. 

במאמרו 'בלבול השפות', מציין פרנצי את הבלבול שמתרחש בין שפת הרוך לשפת התשוקה – בין צד אחד המחפש חום וקרבה, וצד אחר המפרש את הקרבה כמינית. אומנם פרנצי מדבר על ילד ומבוגר, אבל גם ביחסים אלו התרחש לו בלבול בין האנה המחפשת כתף הורית ותומכת, לבין מיטצ' המציע תשוקה ומיניות. במקרים כאלו, מסביר פרנצי, התוקפן לא מקבל על עצמו את האשמה והבושה למעשה שעשה. הוא מיתמם, והקורבן הוא זה שנשאר עם זה. הקורבן גם מאמין שהוא צריך להסתיר מהעולם את מה שקרה. שהוא לא בסדר בעצם זה שאפשר למה שקרה לקרות. 

ושמה האנה נמצאת. כשתתראיין בפרק האחרון היא תישבר ותאמר מה שכל מי שעברו פגיעה מינית יוכלו להזדהות איתו: "מה את רוצה שאגיד, שחוללתי? שזה עובר לי בראש כל יום? מאות פעמים בכל יום? שזה משפיע על כל מי שאני היום?… לשמוע את הקול הזה בראש שלך שאומר שאת מלוכלכת? שזו אשמתך?"

ואת כל הכעס שיש לה היא הולכת ומפנה כלפי עצמה. 

אני מוצאת את עצמי צופה במה שקורה עם האנה וכמו צופים בסרטי אימה אני אומרת: אל תלכי לשם. אל תפלי בזה. אל תכנסי דרך הדלת הזאת. תראי מה קורה. אבל היא הולכת. ככה זה בחיים האמיתיים. אנשים רוצים להאמין בטוב לב. אנשים רוצים להאמין בקרבה. והאנה נכנסת דרך הדלת הזאת. ואחר כך אני צופה בהתפרקות שלה, וגם שם אני חושבת אל תכנסי דרך הדלת הזאת. לכי לדלת אחרת. תפרשי. תמצאי לך עזרה. תפילי את כל האשמה עליו. אבל כמו בטרגדיות בחיים עצמם, הכעס של האנה מכלה את הגוף של האנה. 

האשמה עוברת לבראדלי שמראיינת אותה, ועוברת לאלכס שלא שמרה עליה, ועוברת לדמויות אחרות מסביב שעצמו עיניים ואפשרו לדבר הזה להתקיים. ורק מיטצ' לא מקבל על עצמו דבר. 

'תכנית הבוקר' היא לא סדרה שמתאימה למי שעברו פגיעה מינית ולא עיבדו אותה. אם עברתם פגיעה מינית בבקשה תפנו לטיפול פסיכולוגי. תדברו עליה. תפעלו כדי להיטיב עם עצמכם. תדעו שלא אתם אחראיים למה שקרה. תגלו חמלה כלפי עצמכם. תהיו בקרבה לאחרים שמראים חמלה כלפיכם. אתם לא לבד. 

וכמו שהעונה הראשונה מסתיימת: אם אתם רואים מעשים של ניצול סביבכם, בבקשה תתייצבו מולם. אל תתבלבלו. 

אם אתם מזהים שגם אתם פגעתם, בבקשה תפנו לטיפול, יש הרבה דברים שתוכלו לעשות כדי ללמוד להיות אכפתיים וזהירים כלפי האנשים שסביבכם, והאחריות לכך היא בידים שלכם.