מיני-סדרה שתסביר לכם כל מה שצריך על טוב ועל רע.

בשורות טובות היא מיני-סדרה המבוססת על ספר שכתבו ניל גיימן וטרי פראצ'ט ב1990: "בשורות טובות: נבואותיה הנחמדות והמדוייקות של אגנס נאטר, מכשפה". הספר הוגדר כספר האפוקליפסה המצחיק ביותר בעולם על ידי מבקריו. הקול הקומי נשמר במהלך הסדרה באמצעות קולה של אלוהים, המקריינת את מהלך העניינים המובילים לתחילתה של מלחמת גוג ומגוג.

הסדרה מתחילה, איך לא, בבריאת העולם. השד קרוולי והמלאך אזירפל מעורבים בגירושם של אדם וחווה מגן עדן. זה על ידי פיתוי לאכילת תפוח, וזה על ידי ניסיון לגונן. והנה הם עומדים שם, בשערי גן עדן, התגלמות הטוב, והתגלמות הרוע, ומקווים מאד שמילאו את תפקידם כמצופה מהם.

ככה הוא התנ"ך, בתחילתו תוהו ובוהו, אוסף לא מאורגן של דברים. ובהמשכו, יחד עם האכילה מעץ הדעת, מקבלים הדברים הגדרה. זה טוב וזה רע. "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב. את המוות ואת הרע. ובחרת בחיים." הפיצול בין לטוב לרע נפוץ בסיפורת ובמדיה, במשחקי מחשב ובחיים עצמם. ו'בבשורות טובות' יודעים גם לצחוק על זה.

מלאני קליין היא פסיכואנליטיקאית שהקדישה את מירב שנותיה לעיסוק בפסיכולוגיה התפתחותית. את ראשית התפתחותו של התינוק מחלקת קליין לשתי עמדות פסיכולוגיות. האחת היא העמדה הסכיזו-פרנואידית, והשניה היא העמדה הדכאונית. הראשונה היא עמדה של פיצול, השניה היא עמדה של אינטגרציה ושל נסיון לתפיסת השלם.

קליין מסבירה כי בשלבים המוקדמים התינוק חווה רגשות באופן קיצוני ורב עוצמה. כשהוא רעב, הוא חווה את התסכול כרודף ומאיים, הלא הוא ה"שד הרע" – השד שאין בו חלב. כשאמא מגישה לו את השד המלא חלב ליניקה, הלא הוא ה"שד הטוב" הוא חווה את הטוב האידיאלי, שאמור למלא את התשוקה החמדנית לסיפוק בלתי מוגבל, מיידי ונצחי. בעמדה הסכיזו-פרנואידית, התינוק נרדף על ידי הסכנה שבתחושת התסכול, וכל מה שהוא מסוגל לו זה לפצל בין מצבים של טוב, למצבים של רע.

אוגדן (עוד תיאורטיקן) מסביר כי העמדה המפצלת הכרחית לצורכי הישרדות. כדי שאפרוח ידע לברוח מנץ, הוא חייב לעשות שימוש בדחפים ביולוגיים שמבשרים על הסכנה שבו. כך שהפיצול הוא מנגנון הגנה יעיל ואף הכרחי בהתפתחותו של התינוק. אך מעבר לכך, חשוב לאוגדן לציין כי פיצול הוא אופן של ארגון החוויה. ותפקידו ליצוד סדר מתוך הכאוס לשל חווית התינוק המוקדמת. הפיצול עוזר לנו כל חיינו לארגן את החוויה בזוגות: עונג ואי-עונג, סכנה וביטחון, אני ולא-אני, טוב ורע, מלאך ושטן.

והנה אנחנו, עם שלם שמנסה לארגן את הסיפור שלו לפי טוב ורע. מתפללים לפני השינה אל "המלאך הגואל אותי מכל רע". ובפיד בפייסבוק הכי קל לראות הניסיון לחלק את העולם לטוב ורע. בסקנדל בת השבע – הפלסטינאים בהתגלמות האנסים המסוכנים, היהודים בהתגלמות בת השבע הנאנסת באכזריות. בסקנדל האתיופי – השוטרים הם הרעים שרוצחים עם נשק, האתיופים הם הקורבנות שנרצחים על לא עוול בכפם. והנה הפגנה מבלבלת. רגע, מה הם האתיופים?

ב'בשורות טובות' החלוקה היא בין גן עדן לגיהנום. בגן העדן חיים המלאכים, היפים והאסתטיים, אלו שעושים ניסים ומעודדים טוב. בגיהינום חיים השדים, האלימים, הזדוניים, המלוכלכים והרעים. תפקיד הטובים להיטיב עם בני האדם ועם העולם, תפקיד הרעים להרע איתם – ובתווך נמצאים אזירפל וקרוולי. שניהם שלוחים בעולם החיים, שקצת אבדו אחיזה עם הפיצול הנקי. אזירפל וקרוולי נעים יותר לכיוון של העמדה האינטגרטיבית, הדכאונית. בעמדה זו הפחד הוא מאובדן החיים, והפרט מסוגל לזהות את החוויות והתחושות שלו, ולבחור איך לפעול בעקבותיהם. זו עמדה שאין בה טוב מוחלט או רוע מוחלט, אלא יש בה את הגם וגם. בסיפור הזה המלאך והשד שמו להם מטרה משותפת של המשכיות החיים.

"אם לא היה לך קצת טוב בפנים", אומר המלאך לשד, "זה לא היה עובד."

והשד משיב, "אם לא היית קצת ממזר בפנים, זה לא היה עובד."

ומה קורה בשאר הסדרה?

את זה אתם כבר חייבים לראות. זו סדרה שצפיתי בה פעמים כדי להבין. היא מידי מתוחכמת בשביל צפיה אגבית. ההנאה הצרופה מובטחת ????

לצפיה: בשורות טובות


0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *