על השעבוד והיציאה לחירות, ועל המוטיבים ההרסניים של כת, המשתקפים בעלילה של 'הרפתקאותיה המצמררות של סברינה'.

אוהדי 'באפי ציידת הערפדים' מסתובבים בעולם עם חור שקשה למלא. אנחנו רוצים דמות נשית, לוחמנית, ילדונת שגורלה נבחר עבורה, אבל היא מצליחה להתנהל בתוכו. ובשבילנו נוצרה הסדרה 'הרפתקאותיה המצמררות של סברינה'. סברינה המכשפה בת ה16 צריכה לבחור בין הצטרפות לשושלת המשפחתית שלה, כחלק מקהילת כנסיית הלילה האפלה, או להמשיך בדרכה כבת תמותה אכפתית וטובת לב.

העונה השניה של סברינה מסמנת כבר בתחילתה את האב בלאקווד כנבל הנוכחי. למנהיג כנסיית הלילה יש דוקטורינה דתית הכוללת חמש עקרונות בסיסיים, שמטרתם לתת בידיו עוד כח ולשעבד את חברי, ובעיקר את חברות הקהילה. במקביל, מוצג סיפורה של לילית הנתונה לשליטתו של השטן, ובמהלך העונה מתנהל מאבק במיזוגניה במספר מישורים.

הדמויות הנשיות בסדרה הן לא פראייריות. אם זו סברינה שלעולם לא מוכנה לעשות מה שהיא לא רוצה. זלדה, שהשאפתנות שלה להנהגת משפחתה לגדולה מובילה את צעדיה. הילדה, שדמותה הצנועה מוכיחה בכל הזדמנות את הידע הרב שברשותה, כמו גם את האומץ והתושיה שלה. פרודנס, שמעולם לא התנצלה על היותה שטנית ומלאת תשוקה, ובעונה הנוכחית גם מראה רגישות לקשר עם אחיותיה. אני מונה דמויות אלו מפני שעם קאסט כזה של דמויות נשיות היה קשה לאב בלאקווד לקבל לידיו את השליטה והשעבוד של המכשפות.

אבל בעודי צופה בסדרה הפנטסטית והילדותית הזו, אני מתקשה להתעלם מהדמיון בין ההתרחשויות בה, לבין ההתרחשויות בכתות בעולם המציאות. הנה בלאקווד התחיל את העונה השניה של סברינה בדעות של מיזוגניה, ובהשלטת הדוקטורינה הרוחנית שלו, שכל מטרתה היא להגדיל את שמו ולשעבד את כל האחרים, בעיקר האחרות. והנה כשמגיעה העונה לסיומה, עושה בלאקווד כמעשה ג'ים ג'ונס בג'ונסטאון, ומשקה את עדת מרעיתו רעל.

למי שאינו מכיר, ג'ונס הקים קהילה של מאמינים המבוססת על רעיונות של סוציאליזם ודת, וב1978 ארגן את כולם לערב משמעותי והורה להם לשתות ציאניד. 909 אנשים נהרגו באותו יום, במה שצוין כאירוע ההתאבדות ההמוני הגדול בעולם. האיום המפחיד שתמך בהגיון של אנשי ג'ונסטאון היה שיבואו רשויות החוק ויכריחו אותם להפוך לפאשיסטים. לכן הם הוציאו את עצמם ואת ילדיהם להורג.

אז מה היא כת?

המרכז לנפגעי כתות מבדיל בין קבוצה סגורה, המתאחדת סביב מנהיג או רעיון רוחני מסויים, לבין כתות הרסניות. הקבוצה התמימה הופכת להרסנית כאשר נוצרים בה יחסי תלות. ביחסי תלות אלו מתאפשר ניצול של חברי הקבוצה לטובתו האישית של המנהיג מבחינת רווח כלכלי, כבוד או מין. כשהחברים נמצאים בתוך הקבוצה, הם מתקשים לזהות את הרווחים של המנהיג או את הניצול שהם חווים, ולעיתים רק במבט לאחור הם מצליחים לראות את זה.

אם ניקח דוגמה יותר קרובה לחיינו; יהדות היא דת, יש לה עקרונות ואמונות, ומאמיניה חיים את חייהם באופנים שונים. ביהדות אומרים 'הכל צפוי והבחירה נתונה', בעוד שבלאקווד אמר "אין דבר כזה בחירה, יש רק את הרצון שלי". בתוך היהדות יש קבוצות שונות שעשויות לעשות שימוש בעקרונות של יהדות עם תוספת של אמת המשחררת מעצב ומסבל. למשל, בקהילת 'שובו בנים', שמשרד הכתות מפרסם אותה ככת, הרב ברלנד מוגדר כמנהיג הבלתי מנוצח של הכת. על אף שהוא נחשד-ונשפט-וברח מהארץ-והוסגר-ונאסר על עבירות מין כלפי נשים, חסידיו לא התרחקו ממנו. הם מצאו דרכים לתרץ לעצמם מדוע סמכותו לא מעורערת; העלילו עליו, הוא הודה רק כדי לקבל את הייסורים. זאת אומרת, על אף שהמציאות ברורה, חסידיו לא הצליחו לראות את השפלות שלו מבעד להאדרה שהם עושים לדמותו.

מה זה נותן לנו מבחינה פסיכולוגית?

יש הסבורים כי האפשרות שכת נותנת לחבריה היא תחושת לכידות עצמית גדולה יותר. כך אדם מקבל מענה לחרדת פירוק פנימית, ואולי גם לתחושת פגימות בעצמי, שעלולה להיות בבסיס החוויה העצמית שלו. מי שקרא את הרשומה הקודמת על 'התפתחות העצמי של ספיידרמן' יכול לשייך את הדברים ל'פסיכולוגיית העצמי'. התארגנות סביב אחר מואדר, וסביב עקרונות בהירים, מעניקה תחושת בטחון ותורמת לתחושת שקט פנימי. בנוסף, חבר הכת לרוב ירגיש יותר שייכות, נראות, ואהבה, כשהוא חלק ממנה, מאשר לפני כן. אפשר גם להסתכל על תחושת המשמעות שהיחיד מחפש, מפרספקטיבה של חיפוש אקזיסטנציאליסטי, ולהבין איך סדר חיצוני נותן לה מענה, תוכלו לקרוא את 'החיים שאחרי החיים' כדי לחשוב על הכיוון הזה. תחשבו על עצמכם, על הדברים שגורמים לכם סבל ביומיום – תחושת פגימות, בדידות, ספק, אי וודאות, חוסר משמעות – נניח שמישהו מציע לכם פתרון לכל זה. מה, לא תבואו?

בראש הכת עומד אדם מוערץ. אנחנו מעריצים אותו מכיוון שהוא חכם ומבין ויודע, וכי יש בפיו בשורה של אמת המשחררת מסבל. כחברים בכת אנחנו מונחים 'ועשית ככל אשר יורוך'. הרב ברלנד, למשל, סובר ש'הצדיק' הוא בעצם דמותו של אלוהים המתהלכת על האדמה. הוא לא המציא את זה. עצם מציאותה של ישות עליונה מחליטה ומתכננת מארגן אותנו, אז התגלות שלה על פני האדמה מאד מנחמת אותנו (כמו שישו היה 'בנו של אלוהים', כמו שבתרבות ההינדית מתגלה וישנו בדמויותיו הארציות, ובסברות מסויימות בודהה הוא אחת מאותן התגלויות). אז הנה נעשה לנו רב, נלך אחריו, נלך לעבוד במה שהוא יגיד לנו, נקדיש לו את כספינו, ניתן לו לבחור עבורינו איפה לגור ואיך לחיות. ואם יום אחד הרב יזמין אותנו לחדרו ויבקש בקשה מיוחדת, נקיים גם אותה. וכשנעשה את כל אלו נדע שאנחנו מיוחדים וטובים. מה יותר טוב מזה.

אני מור, שהיתה אחת מבני הקהילה של ג'ונס, הותירה אחריה מכתב שאמר בין השאר: " ג'ונסטאון היא הקהילה הכי שלווה שאי פעם היתה קיימת, ג'ים ג'ונס הוא האחד שאפשר לגן העדן הזה לקרות – בדיוק להפך מהשקרים שמסתובבים לגבי זה שהוא סדיסט, מחפש כח ואדם רע שחושב שהוא אלוהים – מכל הדברים."

חשוב לציין שרבים מהיתרונות הפסיכולוגיים של כת יכולים להתקבל גם בהפנמת עקרונות של עבודה עצמית והתפתחות נפשית, שאינן מגיעות כמקשה אחת עם הרסנות ולקיחת חופש הבחירה של היחיד. אז לפני שאתם רצים לקחת חלק בכת כדרך להיפטר מסבל, קחו בחשבון שיש הרבה תשובות לשאלות קיומיות, ויחד עם זאת אין פתרונות קסם. החיים כאדם מודע ובוחר מאתגרים.

איך נזהה אם אנחנו בכת?

האם בקבוצה שבה אני לוקח חלק יש מבנה הירארכי? ותיקים וחדשים, חלשים וחזקים? האם יש מנהיג מסויים או קבוצה של מנהיגים שהם מקור הידע והחכמה? האם חשוב לי שהוא יאהב אותי? האם אני חושש להתנתק מהקבוצה? האם יש לי קשר עם בני משפחתי? עם חברים מהעבר הרחוק והקרוב? עם אנשים מחוץ לקבוצה? האם אני חולק איתם דברים אישיים? עם מי אני חולק דברים אישיים? האם יש לי שאלות לגבי עקרונות הקבוצה שלי? האם אני חופשי לבחור איפה לגור, מה ללמוד, במה לעבוד, עם מי להתחבר, מה לעשות עם הכסף שלי, מה ללבוש? האם אני רשאי לקרוא מה שמסקרן אותי וללכת לאן שאני רוצה? האם מותר לי להביע דעות אישיות או תחושות לגבי אמונות? האם אני מוותר על יעדים אישיים שהיו חשובים לי בעבר? האם לקבוצה בה אני לוקח חלק יש מטרה בלתי מושגת? האם דרך החיים הזו מוצגת כדרך הנכונה היחידה וכל השאר מוצגות כלא נכונות?

איך נעזור ליקירנו הנמצא בכת?

על פי המרכז לנפגעי כתות, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות זה לחפש עזרה מקצועית של פסיכולוג הנתון בנושא. חשוב לדעת שאין דרך לשכנע חבר בכת בשום דבר. זהותו העצמית והבנתו מאורגנת סביב העקרונות של הכת, והוא באמת מאמין שזו הדרך הנכונה לחיות. כל עימות סביב נושאים אלו יגרום רק לריחוק ביניכם. והריחוק הזה רק יתרום לתלות של החבר בכת במנהיגי הכת. מה שכן כדאי, זה לפתוח בפני אותו אדם את הבית ואת הלב, להקשיב לרעיונות שלו, להראות לו שאנחנו מנסים להבין אותם יותר לעומק, להיות פתוח לשמוע את החוויה שלו מכל צדדיה, כך שירגיש בטוח להביא גם את החלקים השליליים בהמשך.

השיח לגבי כתות תקף גם לגבי מערכות יחסים אישיות יותר – זוגיות, חבריות או משפחתיות. כמו אוהדי 'באפי ציידת הערפדים' שמסתובבים עם חור שקשה למלא, כך גם חלק מאיתנו מחפשים למלא חור פנימי באמצעות מערכות יחסים, ולעיתים מוצאים את עצמם נדרשים לשלם מחיר גדול על המשאלה הזו. ב'הרפתקאותיה המצמררות של סברינה' שולט האב בלאקווד באנשים באמצעות שימוש בכשפים (למשל כישוף 'קלגרי' שדומה לכישוף 'אימפריו' מהארי פוטר). הילדה מזהה שאחותה זלדה נמצאת תחת כישוף קלגרי שבלאקווד שם עליה, ואומרת כלאחר יד "זה כישוף שפעם מכשפים שמו על נשותיהם כדי שיעשו מה שהם רוצים". כשזלדה מתעוררת מהכישוף היא מספרת שהיתה מודעת כל הזמן למתרחש, אך לא יכלה לפעול אחרת. כך קורה גם לאנשים במערכות יחסים משעבדות בעולם האמיתי, ועקרונות הפעולה במצבים כאלו זהים לאלו המוזכרים לעיל.

אסיים באיחולי יציאה משעבוד לחירות, ובהמלצות:
לקריאה: המרכז לנפגעי כתות
חברות בכת כמקור ללכידות עצמית

לצפיה: הרפתקאותיה המצמררות של סברינה

נכתב על ידי: תמר פרידלנדר, פסיכולוגית בהתמחות קלינית


0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *