העיוורון של הסביבה במקרים של ניצול מיני של ילדים, כפי שמשתקף בסרט הדוקו 'לעזוב את נוורלנד' ובספר הקלסיקה 'לוליטה'.

אחרי שנים של עכבות הלכתי ורכשתי את לוליטה של נבוקוב. מדובר באחד הספרים הקשים לקריאה, והנה אני יושבת מזה שבועות ומדלגת על קטעים מסויימים וממשיכה לאחרים ושואלת את עצמי מה המטרה של התבחשות בתוך כל התוכן הסוטה הזה. הומברט הומברט הוא לא רק פדופיל, הוא גם מלא באופן כללי בעיוותי חשיבה, וממלותיו עולה תמונה של אדם עם מופרעות נפשית גדולה. כל יחסיו עם לוליטה – הלוא היא דולורס בת ה12 – מלאים בסדיזם ופוגענות. באופן איטי ובטוח הוא פורש בפנינו את האופן בו טווה את קורי העכביש שלו סביבה, ומראה לנו כל פרפור שלה בזמן שהיא נלכדת בהם. אל המתרחש מתייחס ה.ה. כמשחק, ולועג לכל רגש אנושי שעולה בו או באחרים. באותו לעג ובוז הוא מתייחס לסבל של לוליטה ולחולשה של אמה. ה.ה. של נבוקוב מכחיש כל מגע עם חלקים רגישים, ובודאי שאין לו מקום לחמלה.

אבל הומברט הומברט הוא לא היחיד שמכחיש את ההתעללות המתרחשת ואת הסבל של הקורבן. בעלילה של לוליטה הסביבה גם היא מתעלמת פעם אחר פעם מהמתרחש, כאילו קיימת שם נקודת עיוורון מול המתרחש. הכחשה זו היא מה שמאפשרת למעשה הפגיעה להמשיך. נבוקוב לא חוסך מתיאור גרוטסקי של גברת הייז הלכודה בחשקה להתאהב בה.ה. עד כי גם כשהם ישובים תחת שמיכה ולוליטה בינה לבינו, והוא נוגע בה והיא נעה, כל מה שרואה גברת הייז זה כי ביתה המעיקה עליה זזה ומפרכסת ללא הרף, והיא שולחת אותה לחדרה בנזיפה (עמ' 49).

בהקדמתה לספר 'טראומה והחלמה' כותבת ג'ודית הרמן כי "התגובה הרגילה על מעשי זוועה היא לסלקם מן התודעה" (עמ' 13). במקרים מסוימים אין זה רק הנפגע שמסלק את מעשי הזוועה מן התודעה, אלא גם הסביבה כביכול מנותקת מההתרחשויות, ואז הפגיעה היא כפולה ומכופלת. בנוגע לנפגעי התעללות בילדות מוסיפה הרמן כי ההתעללות מבודדת את הילד לא רק מן החברה אלא גם משאר בני משפחתו. הוא נוכח לדעת שהפוגע מסכן אותו, וכי המבוגרים האחרים האחראים לשלומו אינם מגינים עליו. הסיבות למחדל אינן חשובות לילד, והוא רואה בהן סימן לאדישות ואף לבגידה ושותפות לדבר עברה. "מנקודת המבט של הילד, ההורה המנוטרל בשל הסודיות היה צריך לדעת על ההתעללות: אילו היה אכפת לו, היה מגלה זאת. ההורה המנוטרל בגלל הפחדה היה צריך להתערב; אילו היה אכפת לו, היה נלחם. הילד מרגיש שנעזב לגורלו, ועזיבה זו מעוררת בלבו תרעומת קשה יותר מן ההתעללות עצמה" (עמ' 126).

דבורה שטיינהרט, שתרגמה את הספר לעברית, כותבת כי "חטאו של הומברט הוא בכך שניסה לכפות על העולם – על לוליטה – משמעות סובייקטיבית הזרה למהותו של עולם זה, ובכך הרס את חייה של הילדה" (עמ' 317). גם אימה של לוליטה חטאה בחטא דומה; היא כפתה על הומברט ועל יחסיהם משמעות סובייקטיבית הזרה לו, ובזאת, התעלמה מכל האבנורמלי המתרחש ביחסים המשפחתיים.

העיוורון של הסביבה, זו שאמורה לגונן ולמנוע את הפגיעה, עולה גם בעדות של הילדים על הפגיעה של מייקל ג'קסון בסרט הדוקומנטרי 'לעזוב את נוורלנד', שהוקרן בשבועות האחרונים. "כשהגעת לנוורלנד שכחת מהכל, כל מה שרצית זה את הפנטזיה", אומרת אחת האמהות. הסרט מתעד את עדותם של ג'ימי ושל ווייד על מערכות היחסים הארוכות שלהם עם מייקל ג'קסון בילדותם. בסיפורו של ג'ימי, הוא מספר כי גם הוא נמשך וחש רגשות של אהבה כלפי מייקל ג'קסון, מה שמביא בכנות את המורכבות האפשרית של יחסים פדופיליים. לא תמיד מדובר בשימוש בכח או בסדיזם, לפחות לא בתחילתם, אבל מטבע הדברים מדובר ביחסים שאינם שיוויוניים ואינם מוסריים, ובשל הבלבול בשפות בגיל הילדות – תפקיד ההורים הוא לא להתבלבל. ב'לעזוב את נוורלנד' עולה כי ההורים היו כל כך מסונוורים על ידי הקרבה לכוכב הגדול הזה, ולכודים בנחמדות ובמשחקיות שלו, עד ששיקול הדעת שלהם השתבש – מה שאפשר ליחסים פדופיליים להתרחש לאורך שנים. אימו של ג'ימי, למשל, מתארת שהיתה מנסה להקשיב למתרחש בין מייקל לבין בנה מאחורי דלתיים סגורות "זה לא הדאיג אותי, זה סקרן אותי", היא אומרת, ומסבירה שבסך הכל מייקל היה כמו ילד, ולפיכך הניחה שהם פשוט עושים דברים של ילדים. גם כשהגיעה פעם ומצאה אותם במיטה משותפת, עם דלת נעולה, לא חשדה שמשהו לא כשורה מתרחש ביניהם.

בלבול השפות המובע לכל אורכו של 'לעזוב את נוורלנד' עולה גם בספרו של נבוקוב פעם אחר פעם. הילד המנוצל לא יודע לעצור ולהגן על עצמו בזמן ההתרחשות, וגם לאחריה קשה לו לנסח בדיוק מה לא בסדר ביחסים. זה יכול להיות נעים לו, היחס יכול להיות מיטבי, ההתאהבות מיוחדת, והוא מפנים את האחריות על שמירת הסוד מהחברה. בסצינת הסיום בין לוליטה לבין הומברט היא לא מתעמתת איתו, אלא אומרת לו כי היה אבא טוב. בזאת תוקע נבוקוב את המסמר האחרון בפרשיית ההתעללות בלוליטה המסכנה.

אזהרה: לגבי המלצות ברשומה זו, תצטרכו להפעיל שיקול דעת. יש משהו מאד טריגרי ולא פשוט בכל העיסוק בפגיעות מיניות בילדות, וצריך להגיע מוכנים וחסינים לקריאה או צפיה בתוכן שכזה.

לקריאה: 1. לוליטה 2. טראומה והחלמה

לצפייה: 1. לעזוב את נברלנד

2. המלצת בונוס: פטריק מלרוז – בנדיקט קמרבץ' (הרי הוא שרלוק) בתפקיד גבר צעיר ומכור לסמים, המתמודד עם זכרונות רודפניים של אביו המתעלל ואימו המתעלמת. המיני סדרה עלתה בשנה האחרונה, ואינה לבעלי לב חלש.


0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *